עלילה
בברוקלין של 1939, פליט ובן דודו ממציאים גיבור־על שמחטיף לנאצים, ומגלים בהדרגה שההצלחה מחזירה אותם באלגנטיות ובייסורים לכל מה שלא הצליחו להשאיר מאחור.משקל בינוני
דמויות מעוררות אמפתיה-כואבת עידוד-פעיל, אינסטינקט-מגונן היקשרות-טראגית
וייב לירי, מלנכולי, מלא תקווה.
טון צעיר, קליל, רשמי.
רעיונות מרכזיים
- בריחה וכליאה החל מפראג הכבושה, דרך אבל, ואשמה, ועד האולפנים של ניו יורק, הדמויות ברוחות לאורך כל הסיפור, ומגלמות את הבריחה שלהן באמצעות גיבור הקומיקס “האסקפיסט”; הבריחה כמיתוס תרבותי של חירות והתנגדות; גם כאשר היא מפצה על עולם שבו הגבולות, המשכורות והחוקים סוגרים על הדמויות מכל צד, היא עדיין לא מוחלטת; ההיסטוריה, האובדן והפחד מחליפים את הכלא הישן בצורה אחרת.
- תפקיד האמנות והסיפור הקומיקס והסיפור כמכשיר עבודה נפשי ופוליטי, ואמצעי פעולה: הדמויות יוצרות גיבור-על כדי להשיב מלחמה, לפחות בדמיון, לפשיזם, לאנטישמיות ולחוסר הכוח שלהם במציאות. היצירה שלהם מתווכת בין הפרטי להיסטורי; בין טראומה אישית לבין מיתוס אמריקאי פופולרי; האמנות ברומן היא נשק, מפלט, וגם דרך להפוך כאב לסיפור שאפשר לשאת. הרומן מתאר כיצד יצירה נמכרת, מנוצלת, נגזלת מיוצריה, ובכל זאת נשארת המקום היחיד שבו הדמויות מצליחות לדבר באמת.
- ניכור ושייכות אורח מגיע לאמריקה ולא שולט בשפה שלה; דמויות נזרקות שוב ושוב אל שולי הנורמה. השותפות ביניהם יוצרת לרגע בית מקצועי ורגשי, מעין חדר עבודה שהופך למשפחה חלופית לפני שהעולם מבחוץ מזכיר עד כמה ההסכם הזה שברירי. התלהבות קולקטיבית סביב גיבור-על נוגעת תמיד במישהו שנשאר לבד מחוץ לפריים.
החוויה שלי (כי שאלת)
קראתי אפוס רחב יריעה על שני בני דודים יהודים, שמנסים להפוך כישרון לציור, וקסמי בריחה לחיים שאפשר לשאת; פרקים סוחפים, כמו מופעי ראווה קטנים, שבכל אחד מהם מישהו מנסה לברוא לעצמו זהות נסבלת יותר מזו שקיבל. אהבתי פרוזה מתלהבת בצורה טהורה ותמימה; חומר אומנתי שנחשב זול, ילדותי וצעקני, נכתב כאילו הוא ראוי לכל העידון והעצב שספרות יודעת לתת; שילוב לא נפוץ של עלילה, דמויות ורקע במשקל שווה, ומשפטים שמתעכבים במקומות הנכונים. אבל כתיבה ברזולוציה בזבזנית; ספר ארוך שאוהב סטיות צד, לא תמיד מוצדקות; הרעיונות המרכזיים של הסיפור נוחתים כמו פטיש חמש קילו, ולא בצורה מרומזת או מעודנת. בקיצור: ספרות שופעת וזורמת; פרוזה צעקנית במידה ותמימה במידה, כמו תרבות הפופ שבמרכזה; קריאה מהנה.
רוצה עוד קצת?
- שייבון שאב השראה מהיוצרים היהודים של תור הזהב של הקומיקס האמריקני - ג'רי סיגל וג'ו שוסטר (שיצרו את סופרמן), ג'ק קירבי, וויל אייזנר - ומהקסם של הארי הודיני, שגם מלווה את אחת הדמויות. גיבור־העל כפנטזיה של מהגרים, וסופרמן עצמו כדמות פליט יהודי.
- באותו הקשר: גיבור־העל האמריקני כצאצא ישיר של הגולם הפנטסטי היהודי.
- פרסום רומן ספרותי מיינסטרימי, שראה אור בשנת 2000, שמספר בישירות על ברוקלין הקווירית של שנות הארבעים, לא מובן מאליו - וזו אחת הסיבות לכך שהספר מחזיק מעמד יפה ביחס לרבים מבני זמנו.
- הדמות הבדיונית של האסקפיסט הפכה בהמשך לחוברת קומיקס ממשית. גיבור־העל הבדיוני חצה בחזרה אל המדיום שהספר דמיין.
- הספר זכה בפרס פוליצר לסיפורת ב-2001, ומופיע לעתים קרובות ברשימות הספרים הטובות של המאה העשרים ואחת.
הצהרת ב.מ.
בִּי-מָא לא כתבה את הטקסט, אבל שאלתי אותה אם קומיקס הוא בריחה או דרך אחרת לסבול, והיא אמרה לי שהמסכה נותנת לסבל קווי מתאר שאפשר להדפיס.