עלילה
שלושה קוי עלילה סביב השלטון הדקטטורי של טרוחיו ברפובליקה הדומיניקנית: אשה שחוזרת לבקר את אביה אחרי ניתוק, קבוצת מחסלים שמתכננת להתנקש ברודן, והרודן עצמו (התיש).משקל חצי כבד
דמויות מעוררות דחייה-ערכית אמפתיה-כואבת סקרנות-חולנית
וייב אינטנסיבי, מטריד, מותח.
טון קליל, מהרהר, מנותק.
רעיונות מרכזיים
- כוח, שחיתות ושליטה המנוע המרכזי של הרומן הוא אחיזתו הטוטליטרית של טרוחיו ברפובליקה הדומיניקנית; מעבר לציות מוחלט שנדרש מכל אזרח, הסיפור מציג גם את פולחן האישיות סביב הרודן, את הסיבות ההגיוניות לכאורה להערצה, וכיצד כל תחום בחיים מושפע מהאישיות שלו. יכולת המניפולציה שלו הופכת את כולם לשותפים לפשע.
- חירות מול דיכוי רצון חופשי מתואר על ידי אחת הדמויות כתכונה מקודשת, שמוענקת ישירות על ידי אלוהים, ונגזלת על ידי המשטר. המונים מוותרים על חירותם מרצון, לעיתים תוך פיתוח אהבה מעוותת כלפי הדמות שמענישה אותם ואת בני משפחתכם. סיפור ההתנקשות, מעבר להיותו פוליטי, מונע ממניעים אישיים, כניסיון נואש להחזיר את היכולת לבחור במשהו לא רציונלי ואנטי השרדותי.
- דילמות מוסריות ואזורים אפורים הרומן מסרב לדיכוטומיות מוסריות פשוטות. המתנקשים אינם גיבורים אלא אנשים ששירתו בעבר את המשטר שהם מבקשים כעת להרוס - והם עושים זאת רק אחרי שהוא פגע בהם ישירות, או באנשים קרובים להם. אני לא חושב שמצאתי בסיפור דמות אחת שאפשר להגיד עליה שעשתה רק טוב, והמציאות המצטיירת מהדפים היא שכל האנשים החכמים והמוכשרים היו חלק מהמשטר בדרך כזו או אחרת.
החוויה שלי (כי שאלת)
קראתי רומן פוליטי, היסטורי דחוס ושאפתני; מבוסס אירועים אמיתיים, שבוחן כיצד כוח מוחלט, והערצה כלפי בן אדם אחד, משחית מדינה שלמה. אהבתי הפרקים של הרודן מציגים אותו בצורה משכנעת, כריזמתית, אינטימית, חסרת פשרות והתנצלויות - לא משהו שתקראי כל יום. שני קווי העלילה האחרים מציגים סיפורים של אנשים פגומים וטובים, והכל מתלכד לסיפור מותח ומטריד. אבל עלילת המתנקשים עמוסה בעשרות שמות, ודרושה סבלנות להבין מי נגד מי, ומה הסיפור של כל אחד. תיאורי האלימות (כולל אלימות מינית) והעינויים מאוד גרפיים, לא משאירים מקום לדימיון, וקשים לקריאה. בקיצור: ספר מזעזע, מלמד, שיוצר חוויה אינטימית וקרובה עם אחד הדיקטטורים האכזריים ביותר של המאה העשרים.
רוצה עוד קצת?
- רומן הדיקטטור הלטינו-אמריקאי: בעוד סופרים דרום אמריקאיים התמודדו עם הדיקטטורים שלהם דרך ריאליזם מאגי ואלגוריה, הסיפור הזה בוחר בריאליזם פסיכולוגי מדוקדק, אכזרי, מבלי להסיט את העיניים, עם דמויות היסטוריות אמיתיות ושמות אמיתיים.
- הרומן גם מעביר ביקורת על ההשפעה האמריקאית, על התמיכה שלהם בדיקטטורים, ועל ההתערבות שלהם כאשר נמאס להם מהם.
- ובאותו הקשר: הסיפור ממשיך הלאה ומתאר את נשיא הבובה שהמשיך לשלוט במדינה, בחסות מלאה של ארצות הברית, כמין השלכה של טראומת הדיקטטורה, עשרות שנים אחרי שהסתיימה.
- הפרקים מנקודת המבט של הרודן מיוחדים, ונותנים מבט כולל על הדיקטטורה: בין המצב הפסיכולוגי הפנימי שלו לבין ההשלכות החיצוניות על קורבנותיו. האמונה שלו בחיוניות למדינה היא מוחלטת ומשכנעת.
- במהלך הסיפור מוזכרות האחיות מיראבל, שמככבות ברומן In the Time of the Butterflies של ג'וליה אלוורז (לדעתי לא תורגם לעברית). זהו גם ספר מצוין על התקופה.
הצהרת ב.מ.
בִּי-מָא לא כתבה את הטקסט, אבל שאלתי אותה למה הדיקטטור (וגם הסופר) כל כך אובססיביים לזקפה שלו ולבריחת השתן. והיא אמרה לי שאין לך מה לשלוט במדינה אם אתה לא יכול לשלוט במה שיש לך בתחתונים.