שארית היום - קאזו אישיגורו

החוויה שלי (כי שאלת)

קראתי מחקר דמות שקט ועמוק, המתמקד במחשבותיו וזכרונתיו של הגיבור. פלאשבקים של העבר, והניתוח שלהם בהווה מפרספקטיבה שונה של זיכרון, כבוד והכחשה. אהבתי מאוד את הפרוזה המאופקת, הדיוק ההיפנוטי של הטקסט, ואת החשיפה האיטית של הזיכרון. מתח הרסני כמו שהוא מעודן. אבל הנרטיב רישמי, יבש להכעיס, איטי, מנותק ריגשית. פגשת כמה גברים כאלה בחיים שלך, את יודעת איך תרגישי. שורה תחתונה: הספר משאיר תחושת עצבות ובחינה פנימית של העבר. הפרוזה מרתקת, ועדינות הסיפור מרוממת. יצירה קלאסית מודרנית מרשימה, ללא מילה אחת מיותרת.

רוצה עוד קצת?

• הרומן מתרחש באנגליה שלאחר המלחמה ומשקף את קריסת האימפריה ובמקביל את קריסת האליטות הישנות והתחזקות המודרניות (בדמות לורד אמריקאי שקנה את האחוזה).
• בין השאר, האליטה האריסטוקרטית הבריטית בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה מוצגת כנאיבית ומתרפסת מול עליית הנאציזם.
• הנוף האנגלי בסיפור כמטפורה לנוסטלגיה: המסע בכבישים הוא המסע בזיכרון.
• התלבטתי אם להגיד לך שהמספר בלתי-אמין, כי זה בדרך כלל ספוילר, אבל במקרה הזה, הוא לא משקר ולא טועה בעובדות. אנחנו לומדים עליו ועל רגשותיו באמצעות הפערים בין מה שהוא אומר לבין מה שהוא לא מסוגל לומר.
• הספר עובד לסרט מוערך בשנת 1993; הישג לא טריוויאלי בהתחשב שהספר הוא רטרוספקטיבה בגוף ראשון. תגידי לי כשתסיימי לקרוא, נראה אותו שוב ביחד.
• הספר זכה בפרס בוקר ב-1989, ואישיגורו זכה בפרס נובל לספרות בשנת 2017.
• הכותרת, שארית היום, מתייחסת לזמן שנותר לחיות לאחר הבחינה המאוחרת של החיים. הדמות הראשית אומרת: "הערב הוא הזמן הטוב ביותר של היום. לאחר יום עבודה, אפשר להרים את הרגליים ולהנות ממנו".