עלילה
רוקר מזדקן, העוזרת שלו, ודמויות נוספות, מתמודדים עם זמן,געגוע ומוזיקה, בסיפור הנמשך על פני מספר עשורים, החל מסן פרנסיסקו בשנות ה-70, ועד ניו יורק בעתיד.משקל חצי כבד
דמויות מעוררות ביקורתיות-מוסרית דריכות-עמומה אמפתיה-כואבת מציצנות-טראגית
וייב אינטנסיבי, קצבי, פילוסופי.
טון שנון, צעיר, יומיומי.
רעיונות מרכזיים
- מורשת וטראומה בין-דורית חרטה וצלקות רגשיות עוברות כחוט שזור בין דורות, געגועים לזמנים שהיו.
- תפקיד האמנות והסיפור הספר משתמש במוזיקה כמטאפורה לשינויים שנגרמים על ידי הזמן: אופי, אסתטיקה, חשיבות ופרספקטיבה.
- זהות וגילוי עצמי הדמויות בסיפור מעצבות את עצמן, מאבדות את הזהות, ומחפשות אותה שוב ככל שהזמן עובר.
החוויה שלי (כי שאלת)
קראתי רומן עם תחכום מבני, שמדלג בין אנשים ובין עשורים, כמו מיקס טייפ מבולגן על חיים מבולגנים לא פחות וללא עלילה לינארית. כל פרק היה יכול להקרא בפני עצמו, ומתישהו מצאתי את עצמי חוזר וקורא שוב פרקים אקראית. רומן מלא בדמויות אגואיסטיות ומעצבנות, ובכל זאת אנושיות ומעוררות אמפתיה. אהבתי פסיפס סיפורים המשתלבים זה בזה לאורך השנים, שנתנו להסתכל על הזדקנות, אותנטיות, קוליות כמו דרך קליידוסקופ. ספר עם טווח רגשי רחב ורגעי שיא שנשארו איתי לזמן ממושך. אבל כדאי שתדעי הספר מקוטע וניסיוני (כולל פרק המוגש כמצגת), נקודות המבט מתחלפות בכל פעם, אז קחי בחשבון את האפשרות שתבלי את החצי הראשון בבלבול ותסכול. שורה תחתונה ספר מבריק, יצירתי ומלא מחשבה.
רוצה עוד קצת?
- הספר פורסם ב-2010, ונושאים כמו מסחור המדיה החברתית, שהיו בזמנו עתיד דיסטופי, הפכו מאז למציאות.
- הרומן, שיכול להרגיש כמו אוסף סיפורים קצרים, זכה לפוליצר בשנת 2011. יש לו גם ספר המשך (או משתלב?) שנקרא בית הממתקים, קצת פחות הרמטי ומהודק, אבל גם מומלץ.
- הקריאה מרגישה כמו האזנה למיקס-טייפ, או אלבום קונספט, עם שירים שמשתלבים אחד בשני, ודמויות שצצות בשיר אחד הופכות להיות עיקריות בשיר אחר.
- החוויה האישית משובצת בתוך הקשרים חברתיים-היסטוריים רחבים יותר, ומעבר להשפעה ההדדית, שני הצדדים גם מושפעים מהזמן שחולף.
- המבנה השבור והניסיוני משקף את קוצר הריכוז של העידן, ואת האופן המקוטע שבו אנחנו זוכרים את חיינו. קולות ציניים מתערבבים עם קולות אמפטיים, ומשאירים לקורא לבחור את השקפת העולם שלו.