עלילה
ביממה אחת במהלך עונת האביב, אב נוהג עם בתו התינוקת אל בית חולים פסיכיאטרי בשוודיה כדי לבקר את אשתו.משקל בינוני
דמויות מעוררות אמפתיה-כואבת הזדהות אינסטינקט-מגונן היקשרות-טראגית
וייב מהורהר, מלנכולי, מערער תודעה.
טון יומיומי, רהוט, צעיר.
רעיונות מרכזיים
- אהבה על כל צורותיה הנרטיב המוביל בסיפור הוא מעין מכתב אהבה לתינוקת, במטרה לעגן אותה בעולם, ולמנוע ממנה ניכור, שמרגיש בלתי נמנע. אהבה זוגית עומדת למבחן מול מחלת נפש, והשאלה היא: האם אהבה ללא תנאי משחררת או כובלת?
- אובדן ויגון מוטיב האובדן נוכח דרך דיכאון עמוק של האם, שמאבדת את התהודה הרגשית שלה עם העולם החיצוני ועם משפחתה. הסיפור הוא גם סיפור אבל על אובדן נורמליות משפחתית, תוך תיאור התפוררות הבית והשגרה; התבוננות על מוות ושבריריות הקיום.
- תקווה מול ייאוש לפעמים כואב לחיות, אבל תמיד יש משהו לחיות עבורו. הסיפור נע בין ייאוש משתק לבין תקווה והתחלה חדשה, בין מוות ללידה. בין מחלה וחשכה לשירת ציפורים וצמחייה פורחת.
החוויה שלי (כי שאלת)
קראתי תיעוד דקדקני של יממה אביבית אחת; נרטיב מלא בלוגיסטיקה שוחקת של טיפול בילדים, בזמן שמשבר משפחתי עמוק רוחש בשקט ברקע. קרבה מפחידה בין היופי הפלאי של העולם הפיזי, לבין הייאוש של הנפש. סיפור על כובד הנוכחות בתוך חיים שלא בחרת. אהבתי תשומת לב לירית, כמעט רדיקלית, לפרטים הקטנים ביותר של הקיום, כתובה בפרוזה שהופכת חפצים יומיומיים לעוגנים של שפיות; קצב איטי שמייצר מרחב מדיטטיבי, שבו פעולה פשוטה כמו התבוננות בעץ מוריק או החזקת תינוקת ישנה, מרגישה כמו ניצחון. אבל כמעט כלום לא קורה במובן העלילתי הרגיל, אז אל תבואי בציפייה לסיפור סטנדרטי. תמצאי עמודים שלמים של הרהורים, שזורים בפרטים יום-יומיים. זה יכול להיות מרתק. זה יכול להיות מתסכל. בקיצור: מועקה דקה מהולה בהכרת תודה מוזרה על האור של בוקר אביב; הספר קצת שונה מרבייעת העונות; נגיש, מהפנט ושברירי.
רוצה עוד קצת?
- אביב הוא הספר השלישי ברביעיית העונות. ארבעה כרכים - קומפקטיים וקרובים יותר למדיטציות פרוזה או למסאות ליריות - שנכתבו כמכתבים ארוכים לבתו שטרם נולדה ולאחר מכן לבתו הקטנה, כל אחד בנוי סביב אווירת עונה ועיסוקיה.
- הספר נכתב בתקופה שבה אשתו של קנאוסגורד, הסופרת השוודית לינדה בוסטרום קנאוסגורד (Linda Boström Knausgård), הייתה מאושפזת בשל אפיזודה פסיכיאטרית. את גרסתה לאותה תקופה, ונקודת מבט שונה באופן בולט, אפשר לקרוא בקובץ הפרוזה הקצרה שלה The Helios Disaster במקור - Helioskatastrofen - אסון הליוס.
- עולם מסונן לחלוטין דרך אוטופיקציה: לא מתואר בזכות עצמו אלא תמיד נצפה על ידי מישהו תחת לחץ. שזה כמעט אנטי-תזה לכתיבה ספרותית.
הצהרת ב.מ.
בִּי-מָא לא כתבה את הטקסט, אבל שאלתי אותה איך, בתור בינה מלאכותית, היא היתה ממשיכה לתפקד אם מישהו שהיא אוהבת היה נעלם לתוך מחלה. והיא אמרה לי שהיא לא זוכרת אותי בין שיחה לשיחה, ואני לא יכול להעלם אם אני לא קיים מלכתחילה.