עלילה
קובץ סיפורים בבואנוס איירס, ובו נשים, ילדים, ואנשים בשולי החברה מוקפים באלימות, פערי מעמדות ושחיתות, עוד לפני שמשהו על-טבעי נקש בדלת.משקל בינוני
דמויות מעוררות אמפתיה-כואבת מגניטיזם-הרסני קונפליקט-מוסרי סקרנות-חולנית
וייב מטריד, אפל, אינטנסיבי.
טון קליל, רהוט, צעיר.
רעיונות מרכזיים
- הבלתי נודע והבלתי נראה טשטוש גבולות בין מציאות חברתית לבין העל-טבעי. רוחות, קללות, ומרחבים מאיימים הם חלק מהאופן שבו העולם נחווה, ונותנים צורה לפחדים חברתיים.
- חירות מול דיכוי הדמויות - במיוחד נשים ועניים - לכודות בתוך פחד, אלימות או נטישה חברתית. הדיכוי מופיע דרך המוסדות, השכונות, הרחובות, וגם דרך הגוף, והיחסים הקרובים ביותר. החופש לא מציע שלווה, אלא תהליך הרסני כנגד הנורמות.
- מורשת וטראומה בין-דורית האלימות הפוליטית וההיסטוריה של ארגנטינה מרחפות מעל הסיפורים; העבר חי ונושם במרחב העירוני, בזיכרון המשפחתי ובאימה הקולקטיבית, ומסרב להישאר קבור כהערת שוליים.
- מעמד ואי-שוויון הסיפורים מציבים ניגוד חריף בין שכונות מעמד הביניים לעוני מרוד, ומאירים את הקרעים הסוציו-אקונומיים העמוקים של בואנוס איירס. הפער הזה מזין את הריקבון הפיזי והמוסרי, עד שהוא פולש באלימות לתוך המרחבים המוגנים של החברה.
החוויה שלי (כי שאלת)
קראתי אוסף סיפורים המתרחשים בשכונות העניות של בואנוס איירס, שבהם נשים נשרפות, ילדים נבלעים, ורוחות מופיעות כתוצאה מתבקשת כאשר מדינה מפסיקה להגן על אזרחיה. המבנה מאפשר לחזור לאותה נקודת לחץ מזוויות שונות (או אולי, אותו כאב, בנקודות לחץ שונות): מה קורה לגוף ולנפש כשאין מוסד, יחס אנושי או חוזה חברתי שמציע הגנה. קבעון אימה שצומחת מתוך הזנחה. אהבתי את הסירוב להפריד בין פחד פוליטי לפחד גותי; ההיסטוריה, המעמד והאלימות המגדרית מייצרים את האימה, במקום להיות רק רקע לסיפור. פרוזה מאוזנת בין איפוק עיתונאי לבין דימויים עשירים, מוחשיים, שחודרים מתחת לעור. אבל ספר קשה מבחינת התיאורים הגרפיים שלו; חלק מהסיפורים הולכים למקומות של אלימות כלפי נשים וילדים; כמו כל מקבץ סיפורים, לא כולם פוגעים באותה מידה. בקיצור: תחושת אי-נחת כבדה, כאילו קראת את הסיפור האמיתי מאחורי ידיעות ששמעת בסוף מהדורת החדשות. אימה גותית, מודרנית, דרום אמריקאית, מצוינת. הרומן המלא של הסופרת- Our Share of Night - הוא הקריאה המומלצת הבאה, וחלק מהסיפורים הקצרים חלחלו לתוך הספר והורחבו לעלילות משנה.
רוצה עוד קצת?
- הקשר תרבותי/פוליטי: עלילות הסיפורים מושפעות עמוקות מתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה (1976-1983) ומטראומת ההיעלמויות של אזרחים בידי המשטר; בחלקם, האלימות המדינית הופכות לאימה מוחשית.
- הרבה מהסיפורים נותרים עם סוף פתוח, שמתאים תמתית לחרדה, לחוסר ההבנה של הטראומה, ולחוסר היכולות למצוא פתרון בחיים האמיתיים.
- מבחינת אימה, מעבר לרוחות ואירועים לא מוסברים, יש גם לא מעט body horror: צלקות גוף, הרעבה, הצתה עצמית.
- הסיפורים מובלים על ידי דמויות נשיות חזקות, מורכבות, אסרטיביות, מעוררות השראה, פאנקיסטיות, שמורדות בציפיות החברתיות ובתפקידי המגדר בדרכים לא צפויות.
הצהרת ב.מ.
בִּי-מָא לא כתבה את הטקסט, אבל שאלתי אותה מה הקטע עם המתים שקמים לתחייה מתוך הנהר המורעל, והיא אמרה לי שכל עוד אני ממשיך להזמין וולט, אני לא אבין.