הניקס - נייתן היל

החוויה שלי (כי שאלת)

קראתי ספרות מקסימליסטית אמריקאית, רחבת יריעה, וסאגה משפחתית שנכנסת לעומק, אבל לא עמוק מידי. אהבתי את התערובת של סאטירה חברתית, יחסי בן/אם מורכבים, ותובנות אישיות שמגיעות בין רגעי שיא בסיפור. אבל העלילה לפעמים מהירה ולפעמים נעצרת, היא מסתעפת להרפתקאות צדדיות (כולל גיחה לעולם הגיימינג והיללות של אלן גינסברג), הוא לא מסוגל להציג דמות בלי לתת לה 10 עמודים של סיפור רקע, אז אל תגלגלי עיניים בכל פעם שאת נתקלת בשם חדש, כי יש הרבה כאלה. בקיצור ספר קולח, משעשע, עם דמויות מעניינות, ונשארתי עם תחושה חיובית ולו זמנית.

רוצה עוד קצת?

• הסיפור נפרש ממהומות ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו 1968 ועד אמריקה המקוטבת של 2011 (כיבוש וול סטריט), ותוך כדי מבדילה בין המרד הרומנטי התוך-משפחתי של שנות השישים לבין הפילוג של העידן המודרני.
• הרומן לועג לתרבות האמריקאית העכשווית. ספרות, פוליטיקה, מניפולציות תקשורתיות ועד הסטודנטית המפונקת והתמכרות למשחקי מחשב. מטרות לגיטימיות אך קלות.
• כותרת הספר, הניקס, מתייחסת לאגדה נורבגית על רוח שגוזלת מאנשים את הדבר שהם הכי אוהבים. וכן, זה מוטיב לא נסתר במיוחד שחוזר לאורך הרומן.
• המבנה לא ליניארי עם ריבוי נקודות מבט.
ציטוטים שאהבתי במצב רוח סנטימנטלי