עלילה
הרומן, המתרחש בצרפת הכפרית של אמצע המאה ה־19, עוקב אחר אישה המשוכנעת שהחיים חייבים לה יותר מכפי שהם מתכוונים אי־פעם להעניק.משקל חצי כבד
דמויות מעוררות השתקפות-פנימית אמפתיה-כואבת כעס-ותסכול
וייב מהורהר, מלנכולי, מטריד.
טון מנותק, בוגר, רהוט.
רעיונות מרכזיים
- גאווה ונפילה שאיפה רומנטית שמתנפצת אל המציאות. האם מגיע לנו משהו שהחיים לא רוצים לתת לנו?
- אדם מול עצמו תשוקות פנימיות מערערות את היציבות הנפשית, לו רק היינו יכולים להתגבר על עצמנו, והאם אנחנו צריכים בכלל להכנע לגבולות שנולדנו לתוכם.
- מעמד ואי-שוויון בינוניות בורגנית מאוסה, אריסטוקרטיה נוצצת ומפתה. אי-השוויון המגדרי מודגש בתפיסה שגבר חופשי לחקור את כל התשוקות ולחצות ארצות, בעוד אישה תמיד נבלמת ומשועבדת לכללי התנהגות נוקשים
- אהבה על כל צורותיה הרומן מציב ניגוד בין אהבה פשוטה, מסורה ועיוורת, לבין אהבה מלאה בריגושים ואידיאליזציה רומנטית קיצונית.
החוויה שלי (כי שאלת)
קראתי מחקר דמויות מדויק ונטול רחמים על אישה כלואה בין פנטזיה רומנטית לבין מגבלות חברתיות נוקשות, מסופר בשליטה נרטיבית כמעט כירורגית. אהבתי מאוד פרוזה מהממת ביופיה, מעלה צבעים וריחות מתוך הדף. ריאליזם טרגי משורטט לעילא. אנטי-גיבורה עמוקה, מתסכלת ומתוסכלת. קשה שלא למצוא את עצמך בתוכה ולא להיות מלאת אמפתיה. אבל אין אבל, ספר מושלם. שורה תחתונה: ספר שנשאר איתך הרבה אחרי. שקט, מטריד, אנושי מדי. כזה שמרחיב את המבט על חיי היומיום ועל היכולת שלך להרגיש תשוקה וחמלה. מומלץ.
רוצה עוד קצת?
- הרומן נכתב בצרפת של המאה ה-19, תקופה של תמורות חברתיות עצומות לאחר המהפכה ושלטון נפוליאון. פלובר מתאר בציניות את עלייתה של הבורגנות (מעמד הביניים החדש): שמרנות מוסרית, טעם לא מתוחכם, ורצון עז להתחנף לאריסטוקרטיה.
- על הדרך: בובארי היא אב-טיפוס לצרכן המודרני; מנסה למלא את הריק הפנימי שלה באמצעות קניות וצבירת חפצים יוקרתיים.
- זרם ריאליסטי: מציאות מוצגת ללא קישוטים, בצורה מדויקת, בנאלית ואכזרית, בניגוד לאידיאליזם של התנועה הרומנטית.
- ואם כבר מציאות עגומה, אז פלובר עמד לדין באשמת פגיעה במוסר הציבורי ובדת בשל תיאורי הניאוף והמיניות.
- המספר ברומן נוכח בכל מקום אך אינו נראה בשום מקום, כשהוא שומר על אובייקטיביות וריחוק ומאפשר לקורא לשפוט את האירועים בעצמו. ויש הרבה מה לשפוט. קולו של המספר משתלב קולה הפנימי של הדמות ללא סימני ציטוט.
- ועוד על שיפוטיות: ה-(אנטי) גיבורה מעצבנת. אנוכית, בזבזנית ולא בדיוק אמא למופת. אבל במקביל יש הזדהות עמוקה עם הכאב והכמיהה שלה למשהו מעבר.
- היצירה חוקרת את חוסר שביעות הרצון האנושי הכרוני, התחושה ש"הדשא של השכן ירוק יותר", והמרדף האינסופי אחר תשוקה בלתי ניתנת לסיפוק.
- וגם: בחברה פטריארכלית, כיצד מרגיש חוסר אונים לאישה שאין לה כמעט אמצעים לשלוט בגורלה מלבד יופי ומיניות.
- וגם: כותרת הספר, מאדאם בובארי, מזכירה לנו (וגם לגיבורה) שהיא אישה נשואה. בניגוד למשל ליצירות דומות אחרות, כמו ג'יין אייר, או אנה קרנינה.
- הסיפור משובץ בסימבולים. קבצן עיוור מופיע בחצי השני (והם אף פעם לא מופיעים סתם, נכון?), חלונות מוזכרים לרוב, תיאורים מפורטים של חפצים חומריים, זרים ופרחים וגם אוכל ואופן האכילה - כולם משרתים את התמות המרכזיות בסיפור.
רישום
להתחבר
התחברי כדי להגיב
0 תגובות