החדר של ג'ובאני - ג'יימס בולדווין

החוויה שלי (כי שאלת)

קראתי ווידוי קלסטרופובי. רומן אינטימי וחד שמנתח זהות מינית דרך אשמה, שתיקה ובריחה. ניכור חברתי של גברים המפקפקים בזהות המינית (וגם בגבריות) שלהם. טרגדיה בהילוך איטי. אהבתי מאוד פרוזה לירית, חסכונית אך טעונה רגשית, מזקקת בושה כמיהה לרוך, תשוקה ובגידה (עצמית). ברקע תיאורים של פריז עם רומנטיקה מובנת שעומדת כנגד ליסורי ההונאה העצמית של הגיבור. אבל הספר מלנכולי, ובנוי כטרגדיה עם סוף ידוע מראש. יכול להיות שאת מחפשת משהו יותר שמח (למה?) בקיצור: קריאה מתסכלת, במובן החיובי של המילה. רציתי למצוא ארון רק כדי שאוכל לצאת ממנו. מומלץ.

רוצה עוד קצת?

• בולדווין, סופר שחור, שהעדיף לחיות בפריז כדי להתחמק מגזענות אמריקאית, מפורסם בכתיבתו על החוויה השחורה. הוא בחר לכתוב את הספר הזה דווקא עם דמויות לבנות בלבד, כדי להתמקד בזהות המינית העצמית, ללא מורכבויות גזע.
• ואכן, קהל הקוראים השחור של בולדווין לא קיבל בעין יפה את התוכן ההומו-ארוטי של הנובלה, וההוצאה המקורית סירבה לפרסם את הספר.
• עד כאן הערות מטא. קצת על הנרטיב: הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי מספר לא-אמין. הוא לא משקר לנו, אלא לעצמו. הקריאה מבקשת ממך לזהות את חוסר היכולת שלו להבין את המניעים שלו עצמו, ולהביע אמפתיה לאלו שנפגעים ממנו.
• כותרת הספר "החדר של ג'ובאני" מתרכזת בחדר כמרכז הסיפור, ה-"ארון", המלכודת, הכלא. מקום מפלט בטוח ומחבוא כשצריך, אך גם מבולגן וחונק.
• בספר יש גם סמליות נוסף, כמו מים ונהר (בידוד וניתוק), ראי (השתקפות עצמית, אלא מה), גיליוטינה (השלכות).
• הומופוביה: הבחירה בפריז מעניינת. החברה מתוארת כמתירנית, הומואים מתקבלים בהבנה יחסית. מולם עומד הגיבור, עם שנאה עצמית ותשוקה לחיים אמריקאיים נורמליים, כפי שהוא תופש אותם, מחריב את האהבה שמצא.
קחי חמש אימון כוח: ספרים עם פחות מ-250 עמודים לב האפלה, החדר של ג׳ובאני, אוקיינוס בקצה המשעול
ציטוטים שאהבתי במצב רוח סנטימנטלי