אימון כוח: ספרים עם פחות מ-250 עמודים

את רוצה ספר שדורש מעט זמן; את רוצה ספר שנותן הרבה תמורתו. את רוצה משהו רציני, את רוצה משהו עם עומק ומשקל, את רוצה משהו שיגרום לך לחשוב. את פשוט לא רוצה את זה ב-500 עמודים. אפילו לא בחצי. את בחורה עסוקה, את רוצה ספר שמתאים לסוף שבוע, אבל לא מתאים לים. את רוצה ספר קצר, אבל יפה. קחי ממני כמה המלצות.

⁂

את מכירה אנשים שהולכים לאירועים של אחרים מתוך שמחה ופרגון, ואת מכירה יותר אנשים שהולכים מחוסר ברירה. תני לי לספר לך על חבר שלי, שהלך לחתונה מכל הסיבות הלא נכונות.

⁂

אֵלִי (במלרע) חצה אוקיינוס כדי להגיע לחתונה של אֵיתָן (גם במלרע), ולא מתוך אהבה, אלא ההפך, מתוך שנאה יוקדת ותחושת נקמה. 

מהרגע שקיבל את ההזמנה (בהפתעה, יש לציין), והחליט לאשר אותה (גם בהפתעה, יש לציין), וארז ונסע לשדה התעופה מספר שבועות לאחר מכן (עדיין בהפתעה, יש לציין), הוא חשב רק על דבר אחד: כיצד יכול הוא, בזמן קצר שהוקצה לו, במעט במה שיקבל במהלך החתונה, להגיד משפט אחד ממוקד, לפגוע באיתן, ולהחזיר לו על כל מה שעשה לו בעבר.

אחותו של איתן ביקשה ממנו, כמו מעוד מספר חברים ובני משפחה אחרים, להגיד משפט ברכה. הוא כבר לא היה מופתע. "אתה מוזמן להגיד משפט קצר על הבמה. ברכה או משהו. אנחנו נקליט." תריסר מילים. 

"איתן יודע שביקשת ממני?" שאל אותה, משוכנע שלא.

"וודאי," שלחה לו הודעה חוזרת, "הוא ביקש ממני להוסיף אותך לרשימה. אפילו לא ידעתי שאתם בקשר."

הם לא היו בקשר. לא מאז סיום התואר. לא מאז הריב הגדול. לא מאז שאיתן שלח לו "אתה יודע מה, לך תזדיין."

עכשיו, חמש שנים אחרי, יש לו הזדמנות לענות, והמשפט שהוא תכנן להגיד הוא: "לאיתן (כוס שתייה מורמת), שתמיד ידע לזהות את הטוב אצל אחרים, ולקחת את זה לעצמו." תריסר מילים.

"אאוץ'," אמרתי לו, כשהוא מצא אותי על הבר, התיישב לידי, סיפר לי על התוכנית שלו, והראה לי את הפתק שכתב. "אם אתה מספר לי כדי שאעצור אותך, תשכח מזה, לפחות החתונה הזאת תהיה פחות משעממת מאחרות."

הסיפור ביניהם היה, בקצרה (כי אני רוצה לחזור לשתות, לפני שהקרח נמס), סביב עבודת גמר, שהפכה לפרויקט, ולאחר מכן לקורות חיים ומקפצה בקריירה. איתן הוריד את השם של אלי מהקרדיט. "היה אפשר למלא רק שם אחד בטופס," כך נאמר. "אתה לא יכול פשוט למחוק אותי," נאמר גם. "בכלל לא היית שותף בחודש האחרון," נצעק. "היית יכול לבקש," נצעק חזרה. וכך ימין ושמאל, שמאל וימין, איבדתי עניין, וסירבתי לקחת חלק בריב הזה, אולי מתוך מקום מתנשא. בדיעבד, ואולי גם זה מתוך מקום מתנשא, אני מצטער שלא הייתי מעורב יותר.

"אני לא רוצה שתשכנע אותי אחרת," הוא אמר לי, "אני סגור על מה שאני רוצה להגיד."

אלי (את זוכרת שזה במלרע? ההטעמה חשובה לו) בכלל לא היה סגור על מה שהוא רוצה להגיד. 

על פתק לבן אחר הוא כתב באותיות גדולות: "לך על בטוח", ומתחת בכתב קטן, הוא רשם משפט אחר: "לאיתן והדס  (כוס שתייה מורמת), אני מאחל לכם עתיד יפה ושמח כמו היום הזוהר הזה." תריסר מילים.

והוא לא התכוון לאף אחת מהן. משפט שהוא שקר. חברותי, מקובל, יקבל מחיאות כפיים, יחליק בגרון (כמו השתייה שלי, שאני נשבע לך מלאה במים), יִשָּׁכַח במהירות. איתן ינשום לרווחה, ממנו תחסך מבוכה. משפט מפתה.

אלי, והוא מודה בזה בינו לבין עצמו, השתנה מאז הריב ההוא. פחות נכנע לפיתויים, תופס יותר מקום, מתעקש יותר על שמו, לא מוותר על במות. "אם רוצים שאגיד משהו, אם חשוב למישהו לשמוע, למה לסבן? למה להגיד משהו לא חשוב? אני לא רוצה לזלזל באחרים, ולא בעצמי." הוא אמר לי.

משפט אחר: "לאיתן (כוס שתייה מורמת), אני מאחל לך את כל ההצלחה שהרווחת, וגם את זו שלא." תריסר מילים.

"קטלני," נתתי לו פידבק שלא ביקש.

איתן יצטער שהוא הזמין אותו לחתונה, וגם הזמין אותו לדבר, חשב אלי, ושם את הפתק בכיס החולצה, ואז טפח עליו בביטחון של אחר מעשה (כנראה הפידבק שלי עזר, לא שמישהו אמר תודה). וכאשר החלטה אחת פחות מטרידה אותו, התפנה לחשוב על הקורבן המיועד. מה עבר לו בראש?  איתן אף פעם לא היה טיפש. מה הוא ציפה להשיג?

"אל תשאל אותי," אמרתי, "אתה תמיד הכרת אותו יותר טוב ממני. הייתם צמודים ארבע שנים."

כן, חשב אלי. הוא ואיתן באמת היו צמודים. הוא אמור להיות מסוגל לענות על השאלה הזאת לבד. אם הוא רק יסתכל מעבר לערפל המלחמה שמילא את ראשו. מה הוא באמת רוצה להשיג מהערב הזה? נקמה או סולחה? רגשות טינה או השלמה? ריב או חברות?

רגע, הוא חושב על עצמו או על איתן? מה עבר לו בראש. מה עובר לו בראש.

אלי קם מהמקום, אפילו לא נתן לי הסבר, והחל להסתובב בחוסר מנוחה. מקיף מזרקות מצועצעות, בין עצי תפוזים חסרי ריח, סביב כר דשא מזויף, על רקע מוזיקה רועשת ושמחה. אורות חולפים על פניו, צובעים אותו באדום, בסגול, בצהוב ובכחול; בוהקים על עורו ונבלעים בחליפתו. האם הוא פחד לוותר לאיתן, או לעצמו. חודשים ארוכים מלאים כעס. כעס שליווה אותו ליבשת אחרת, עד שזמן וחיים דחקו אותו מטה, כמו קפיץ, דרוך ומתפרץ לעתים בזיכרון לא נעים. 

איתן שם עצמו בעמדת פגיעות, מול כולם, מוכן לחטוף סטירה. מוכן לקבל עונש, בתמורה ל… לְמָה? למחילה? מה עוד יכול להיות? אסירים מרצים שנות מאסר שלמות, בשביל תקווה לחזור אחר כך לחיים מתוקנים יותר, לחיים שלפני, אבל עם בחירות טובות יותר. 

האם הוא יכול לענות בכנות מה הוא, אלי, באמת היה רוצה להשיג מהערב הזה?

מוזיקה פסקה, מיקרופון צרם, אחות חתן בקול נרגש ביקשה מכל מה שהכין משפט להגיע ליד במה. אלי (במלרע) עמד לידי, הוציא פתק מתוך כיס חולצה, ועט מתוך כיס חליפה, וכתב:

"לאיתן (כוס שתייה מורמת), שהחיים שלך יהיו בנויים על השיעורים שלמדנו יחד, ועל המחלוקות שפתרנו." תריסר מילים.