ספרים מומלצים: את קונה צמחים בידיעה שהם ימותו, אבל את מקווה בכל זאת שלא

את רוצה להכניס צמח חדש לבית שלך. את לא רוצה משהו ססגוני, אפילו לא משהו פרחוני. את רוצה משהו יציב. את רוצה אותו סולידי. את באמת רוצה שזה יהיה בסדר הפעם. אין לך כוח לטרגיות הארוכות והשקטות האלה, לצבעים שמתחלפים לאט כל יום, תמיד בכיוון אחד, להרמת ידיים, לרגשות אשם. זה חייב להיות באשמתך, את חושבת. זה מה שכולם אומרים לך. את חונקת אותם, הם אומרים. את לא מראה להם מספיק אהבה, הם אומרים. את נותנת להם יותר מידי, הם אומרים. כשזה לא פחות מידי, הם אומרים. לא כזה מסובך, הם אומרים. את צריכה לראות את הסימנים ולהגיב, הם אומרים.

את מאמינה להם. איזו ברירה יש לך? לא מספיק שאת לא מקשיבה לצמחים, עכשיו גם לא תקשיבי לחברים? 

הצמחים האלה, וגם החברים, לא מבינים אותך. במידה מסוימת, לא מתאימים לך. את מתחילה עם אחד חדש עכשיו. את רוצה שהוא ידבר. את רוצה את זה בצדק. שלא יחליף צבעים, שלא יעשה סימנים. שיהיה בן אדם, וידבר. את בקושי מבינה את עצמך, אז עכשיו את צריכה להבין גוונים של ירוק וצהוב? אם משהו מפריע לך – את אומרת. את לא מתכופפת, את לא נובלת. את לא דרמתית. לא מוגזם לצפות זאת מאחרים. אם יש לו בעיה, שיהיה ברור. שלא יהיה עציץ. 

אני חושב שאת צודקת. אני אוהב שאת מנסה. אני לא מדבר על הצמחים, מה אני מבין בזה, גם אצלי הם לא שורדים. את מנסה לדמיין. את מנסה להאמין. כל יום את אומרת לעצמך: העתיד הוא לא מראה של העבר. את מתרגלת שינוי. את מתרגלת תקווה. את מתרגלת התחלה חדשה. אני רואה אותך. הצמח החדש רואה אותך. העתיד הוא שלך, והוא מתחיל עכשיו. הוא שביר עכשיו, ואת תביאי אותו לביתך עכשיו, והוא ישרוד אותך. הוא יבין אותך. הוא יהיה שלך, ורק שלך.

אני חושב שזה נפלא. אני חושב לעצמי, ולא אומר לך. אני לא רוצה להיות עוד אחד מאלה שאומרים לך. אני לא יכול להציע לך צמח שיחזיק, אבל אני יכול להציע לך ספר. את רוצה ספר על דברים יפים, אבל שבירים. את רוצה ספר שילווה אותך בתקווה והתמדה מול משימות חסרות הגיון. את רוצה ספר על ציפיות קונפורמיות, קצת מנוכר, אבל יפה.