פסק זמן: ספרי ז'אנר - רומנים היסטוריים
יסמין השמיעה לי את ההקלטה שהתחילה הכל. ישבנו בסטודיו שלה ביפו, סמטה על רחוב יֶפֶת, חלל שהיה פעם בית קפה, ולפני זה מחסן ירקות. קירות עבים מספיק לבודד את השכנים, אבל דקים מספיק לשמוע אוטובוסים מהכביש הראשי. יסמין היא אמנית פולי – יוצרת קולות רקע ואפקטים בסרטים. אחד הדברים המצחיקים שהשמיעה לי: אפקט לב שבור, לסרט אנימציה של סטודיו נחשב באירופה, שהיא יצרה מכרוב מעוך.
היא הורידה קופסא שקופה ממדף מאובק, מתוכה הוציאה מכשיר הקלטה שחור מט, עשוי פלסטיק, קשיח למגע, לא כבד; עמיד, נושא סימני שימוש ופינות שרוטות, בגודל כף יד פרושה, כמו בקבוק מים קטן. בחלק העליון שתי אוזניי מתכת – קפסולות מיקרופון. על החזית, מסך אפור, להצגת רמות שמע בזמן אמת. בצידו שקעי אוזניות, ובגבו מדבקת מסקנטייפ בצבע בז', עליה נכתב בטוש שחור: יסמין.
מעל המסך, כתובית ZOOM כסופה, מעליה כפתורי גומי להקלטה, הרצה ונגינה. יסמין לחצה פליי.
⁂
ישבנו עם אוזניות בדממה. שלושים הדקות הראשונות היו גרועות משתיקה, כך היא תיארה לי את ההרגשה שלה, כשהיא הקשיבה לזה בפעם הראשונה, יומיים אחרי שסבתא שלה מתה.
קול סָבָתָהּ מתכתי, למרות אוזניות טובות, מתלונן על עלייה במחיר מלפפונים; מספר על קופאית גסת רוח; מפרט מתכון כלשהו. יסמין לא זכרה בדיוק מתי היא הקליטה. כנראה כשלמדה להכיר את המכשיר, בסוף השבוע הראשון אחרי שהשיגה אותו.
אחרי הדקה השלושים, היא החלה לשיר.
ניגון קולי הגיע ללא הקדמה, ללא פתיחה. תלונה הפכה למוזיקה. קצב איטי ומתנדנד, שירה קצרה בערבית, שנעצרה. אני לא זוכרת את השאר, היא אמרה וצחקה במבוכה. יסמין תרגמה, וניגנה את הקטע שוב, ושוב. שמונה תיבות, אולי תשע. לא שלם.
יסמין פרסמה את הקליפ בקבוצת וואטסאפ של נשים פלסטיניות, שאלה אם מישהי יודעת. היא הסתובבה ביפו והשמיעה את השיר מהטלפון. רובן הנידו ראש, אחת אמרה שנשמע לה מוכר, אחרת זמזמה מנגינה דומה לכאורה, אבל שתיהן הודו שהיא מבלבלת בין שירים שונים.
היא יצרה קשר עם אתנו-מוזיקולוג מאוניברסיטת בר-אילן, מומחה למוזיקה לבנטינית. הוא קיבל ממנה קובץ במייל, ואז התקשר חזרה לומר שהמקור כנראה מהתקופה העותומנית, אבל הוא לא יכול להגיד לה יותר. הוא שאל אותה אם סבתא שלה ציינה היכן למדה אותו, ואיפה הייתה הילדות שלה. יסמין מעולם לא שאלה. סבתא שלה תמיד היתה אינסופית.
⁂
כאשר אחותה התקשרה לשאול אם היא רוצה משהו מהדירה, יסמין אמרה לה שהיא מחפשת שיר שסבתא שרה פעם אחת. ומה שהיא הכי רוצה זה למצוא את השאר. היא שלחה במקביל את ההקלטה.
אחותה אמרה לה שסבתא שרה אותו כל הזמן, כשהיא קיפלה כביסה, או טיפלה בגינה – מאיפה היא יודעת, זה סתם היה משהו שהיא עשתה, ולמה זה כל כך מעניין אותה.
הגרון של יסמין נסגר ביחד עם השיחה. היא התקשתה להסביר את האובססיה שלה לשיר, שעכשיו גילתה שאחותה שמעה על בסיס שבועי, ולא הקדישה לו שום מחשבה, עניין או זיכרון.
אחרי שיסמין בחרה לקחת אריג צבעוני ושעון שידה קטן, בדרך ליציאה מהעיר, היא חלפה ליד בית אבות צמוד למושבה הגרמנית. היא נכנסה פנימה, ושאלה אם היא יכולה להשמיע את ההקלטה.
"אמא שלי שרה את זה," אמרה לה אישה, בת תשעים, אולי יותר. "הלחן מאוד ישן, עות'מאני, לא שלנו במקור." היא לא אמרה למה היא מתכוונת ב-שלנו. "אני יודעת עוד שני בתים אחרי זה." היא שרה בקול סדוק, בגובה הססני, ויסמין הקליטה.
בחזרה בסטודיו, היא סידרה את הרצועות בשכבות. המנגינה, השירה, שני בתים נוספים שגילתה. ערבבה אותם, תזמנה אותם, תפרה דיגיטלית את הדורות הקטועים למשהו שכבר לא קיים בצורה שלמה. היא הכינה גם גרסה נוספת, עם קטע נגינה בסופה, שמתחבר לקטע הראשון בלולאה חסרת דופי.
יסמין שמה את האוזניות והקשיבה ליצירה המקוטעת פעם נוספת ואחרונה. השיר נעלם, והיא התרכזה בהעדרו, בחלקים הריקים שהשאיר, בבתים החסרים, בחלל שנותר וכנראה לא יתמלא אף פעם. תיעוד למה שנשאר ומה שאבד.
היא שמרה את שתי הגרסאות בענן.
⁂
שיבה
תקראי על גאנה ואמריקה, מהמאה ה-18 עד ימינו; שני ענפים של משפחה אחת – אחד נמכר לעבדות, השני נשאר באפריקה – לאורך שמונה דורות.
תמצאי רומן דורי מורכב; מבנה פסיפסי שחוקר את השפעות סחר העבדים, הקולוניאליזם והגזענות המבנית דרך דמויות ספציפיות. פרוזה ממוקדת, מדויקת, ומאופקת רגשית למרות המטען ההיסטורי. פרקים קצרים מדי, מה שמקשה על עומק ריגשי מלא. רומן רעיוני ויפה, שמתעדף מבנה על פני דמויות עמוקות.
שם הוורד
תקראי על נזיר פרנציסקני ותלמידו באיטליה, במאה ה-14, שחוקרים סדרת רציחות מסתוריות במנזר בנדיקטיני באלפים האיטלקיים.
תמצאי מתח תיאולוגי-פילוסופי מתוחכם המחופש לתעלומת רצח מימי הביניים. המסגרת הבלשית חוקרת שאלות של פרשנות, אמת, כוח וצנזורה. הספר עמוס בסמיוטיקה, פולמוס דתי, לטינית, ואזכורים ספרותיים שדורשים מחויבות. ארוך, איטי, ולעיתים אקדמי. תצטרכי סבלנות ומילון, אבל התגמול בהתאם.
שוגון
תקראי על יפן, 1600; נווט אנגלי שנפל בשבי במהלך מלחמות האיחוד של יפן, נשאב לפוליטיקה פיאודלית ולהתנגשות תרבויות.
תמצאי נרטיב של זר-בעולם-מוזר חוקר קודים תרבותיים, כבוד, ואתיקה סמוראית. העלילה מתוזמנת היטב, עם אינטריגות פוליטיות מורכבות, אקשן, וטוויסטים. הסיפור הוא כנראה שיא האוריינטליזם - יפן מוצגת כמיסטית, אקזוטית לעיתים פרימיטיבית (ולפעמים המערב מוצג כך דרך העיניים היפניות). ובאותו הקשר, הספר מבוסס על אירועים היסטוריים אמיתיים. רומן הרפתקאות ארוך וממכר.