לא סיפרתי לך אף פעם, בצורה מלאה, על נועה, ועל החורף האחרון שלי בניו יורק.
⁂
הכרתי את נועה בסתיו. אפשר למלא מחברות שירים בתיאורים רומנטיים של סתיו בניו יורק, ומחברות שלמות מולאו. עיר מתקררת, גשמים מרעננים מחליפים גשמי קיץ חמים, מזגנים זמניים יורדים מחלונות בתים, ריחות אשפה מתמוססים באוויר ריחני ונעלמים. אני, לעומת זאת, לא הייתי שם. הראש שלי, כמו תלמיד תיכון לפני שנה חדשה, עדיין היה בקיץ.
אוויר אוקטובר נושך נושב מההדסון, נושא עימו קשיחות מסוימת, כמו סימן אזהרה מקדים לחורף קשה וקר שעומד להגיע, מאותת לעיר להאט. בתוכי מזג אוויר אחר לגמרי. שיא קיץ, דביק, לח ורועש, חם וכבד. הייתי לבד, אחרי מערכת יחסים ארוכה, וחופש שהתגלה מחדש היה כתערובת של דלק ואוויר דורשת ניצוץ. להאט זה לאנשים שלא הוכיחו לעצמם שהם יכולים לרוץ יותר מהר מיציבות. ואני הייתי במירוץ.
הריצה שלי היתה, מעבר להכרויות וחוויות, גם להוכיח לעצמי שאני עדיין במשחק, אני קיים, אני גבר, אני נחשק, לקבל הוכחה שאני יכול ללכת אחרי כל גחמה ולהוביל כל בחורה. לא הייתה משוכה שלא עברתי, לא היה מכשול שלא רציתי לעבור, אמרתי "כן" לפני ששמעתי את השאלה.
מנהטן היתה מכתש של דיכאון ממשבר פיננסי, מלא בעשרות משרדים ריקים ודירות שפונו ממרכז העיר לברוקלין וניו ג'רזי, מעליו ענן אופטימיות לקראת בחירות ומועמד חדש שכבש את המחנה הליברלי. מבין הריסות, למרות מחסור בגברים צעירים עם ביטחון עצמי מופרז, למרות מיתון עמוק, אבטלה ועסקים סגורים – סצנת דייטים חיה ונשמה. אחרי הכל, בניכוי קוקטיילים יקרים מהולים במים, סקס היה בחינם.
חללים קטנים עם ברים במרכזם, בצורת C או L או U, מפוזרים ברחבי העיר, מלאים בגברים שניסו לשדר יכולת פירעון ונשים שניסו להתחמק מבילוי לילה מעבר לנהר. השיטה שלי היתה לגשת לעניין מהר ככל האפשר, ובשיא הַכֵּנוּת. נתתי לעצמי שלושה משפטים מקסימום – מֵעֵבֶר למשפט פתיחה שהיה סיבוב בין בדיחות קבועות על הזמנת משקה כי חשבון הפרישה עדיין חי ובועט – להגיד לעצמי מה בדיוק אני רוצה להשיג מהלילה, לא משנה כמה מופרך או מוזר או שונה, ואז להגיד את זה בקול. ככל שהמחשבה היתה יותר מופרכת, כך עלו הסיכויים שלה להענות בחיוב, או לפחות בצחוק נבוך ולא מאמין, שפינה מקום לשיחה נחמדה וקולחת, אחרי שכל הבושה נעלמה, וחוויה בטעם וניל בסופה.
אתרי האינטרנט, לעומת זאת, היו מרובעים בצורה מדאיגה. סגנון חיים אלטרנטיבי, וכן, קראו לזה "סגנון חיים", תמיד היה עם נוכחות ברשת, אבל אתרי ההיכרויות התרכזו בשידוכים והכרויות רציניות – יעברו עוד מספר שנים עד שיגיע גל אפליקציות מיועדות לרומנים ופגישות חטופות – ולכן לא היה לי מה לחפש באף אחד מהם. אף אחד, למעט ג'יי-דייט: אתר הכרויות, ספציפי ליהודים בארצות הברית, שסיפק לי הנאה לא מעטה.
האתר, מחלוצי האינטרנט עשור קודם, ניסה להראות כמו משהו מודרני לאותה תקופה, אבל עוצב כאילו נועד למילוי טפסי מס, בגווני פסטל של כחול, ותכלת, באנר מתחלף עם זוגות מחייכים, וסיפורי חתונות כבר בעמוד הבית. משמאל למעלה, לוגו כחול בצורת מגן דוד, ומשולש תחתון בצורת לב צבוע אדום.
מילוי פרופיל היה כמו מילוי טופס ויזה למדינה עוינת, ודרש מספר ערבים פנויים. קריאת פרופילים הרגישה כמו תהליך בחירת מנכ"ל. גברים כתבו: "אני אוהב את ישראל, ואני מחפש להתיישב," תרגום: "אני מותש מהחיים, ואת צריכה להכיר את אמא שלי." נשים כתבו: "אני בחורה כיפית," תרגום: "אני גם מותשת, אבל אני עדיין מחייכת. אמא שלך תאהב אותי." תמונות היו בבגדי ערב בבר-מצווה מלפני כמה שנים, בדרך כלל עם עיניים אדומות מוכי פלאש, או תמונות על רקע כותל או מצדה.
החיפוש באתר לא מהעולם הזה. עשרות פילטרים וקריטריונים מאפשרים להביא את השיגעון שלך לידי ביטוי בצורת גיליון נתונים. עשרה צבעי עיניים לבחירה, תריסר גווני שיער, גובה בדיוק של סנטימטרים, וקשת מקצועות מרופא ועד מורה. השיא היה בכל מה שקשור ליהדות. אמונה? אורתודוקסית, אורתודוקסית מודרנית, חסידית, רפורמית, קונסרבטיבית, מסורתית, מאמינה, מקיימת, רפורמית, הומניסטית, תרבותית, רוחנית, ובתחתית הרשימה: רק בחגים. כשרות: מפרידה מטבחים, מקפידה, רק בבית, רק רבנית, רק לפעמים, ובתחתית הרשימה: רק בחגים, המקבילה היהודית לשתייה באירועים חברתיים.
התחביב שלי היה להוסיף עוד ועוד סינונים, לרדוף את הסיפוק בצמצום רשימה של מאה אלף לכף יד. לימודים? השכלה גבוהה, אוניברסיטה, לא מכללה. מקצוע? חופשי, וגם: עצמאית. הרגלי פנאי? אין, כי עדיף מישהי כנה, לא מחפשת לעשות רושם. חיות מחמד? ההורים אף פעם לא הרשו. סגנון לבוש? מחויט.
מיקום? חמש עשרה רחובות צפונה ודרומה, אבל לא מזרח ומערב (אני לא מתכוון לחצות לג'רזי או ברוקלין או להגיע לסוהו). גובה? ראש אחד מעלי, למה לא להביט לשמים. צבע שיער? בלונד, יהודייה בלונדינית בניו יורק נדירה כמו קפה טוב. מחפשת? לא יודעת, נגלה ביחד. זמן באתר? פחות משבוע, הסיבה מובנת. מחוברת? כן, אפשר לשלוח הודעה מיד.
וכך, עם כל פילטר נוסף, עם שילובים בלתי אפשריים (מוצא? אשכנזיה. אוכל מועדף? קוריאני), אני צופה ברשימה הולכת וקטנה, עד שלבסוף (ספורט אהוב? ממש לא), נשארת רק בחורה אחת, עם סימן ירוק מהבהב ליד תמונת פרופיל: נועה, כינוי בסוגריים: נוֹנוֹ.
"היי, " שלחתי הודעה הראשונה, "פנויה לדבר קצת?"
"כן," היא ענתה מיד, "אבל עדיף פנים מול פנים. פנוי הערב? שיחות סרק לא יעילות באיסוף נתונים."
משכתי את ראשי לאחור מהמסך. פתחתי שוב את הפרופיל. אם זה היום, הייתי בטוח שאני משוחח עם נוכל, ושום דבר לא היה יכול לשכנע אותי אחרת. האינטרנט אז היה צעיר יותר, תמים יותר. המילה catfishing עדיין התייחסה רק לדגים.
הגדלתי את התמונה של נועה על כל המסך. תלתלי בלונד, ניגוד גמור למוצא האשכנזי. האם זה שקר? מצד שני, זה מה שסיננתי, אז על מה יש לי להתפלא. ראש זקוף, מבט ישיר למצלמה, עיניים מכווצות מעט, כאילו היא בתחרות "מי ימצמץ ראשון" עם העדשה. בחורה קשה, אני מהמר, אם היא אמיתית. בלייזר יקר, גברי מעט. (מתי הג'קט שלי חזר מהמכבסה, שלשום?) תנוחת עמידה לא נוחה, אולי היא תוך כדי תנועה. ביד מחברת, על כתפה תיק צד, מהסוג שנהיה פופולרי לאחרונה למחשבים ניידים. בחורה מתישה, אני מהמר, אם היא אמיתית. מאתגרת, אני מהמר, אם היא אמיתית.
סגרתי את התמונה, הסמן עדיין מהבהב. יותר מדי זמן.
"אני מעדיף מול קהל, " כתבתי, "בואי נעשה סיבוב ברגל. סנטרל פארק, הראמבל." זה יהיה קל, חשבתי. הפארק הוא המגרש הביתי שלי לדייט ראשון, יש לי מסלול מוכן שאני מכיר בעיניים עצומות, היא גרה ליד, היא לא תגיד לא, היא לא רגילה להליכות (ספורט אהוב? ממש לא), ואני מהמר גם שאין לה בגדים מתאימים.
"כן," היא שוב ענתה מיד, "הפארק קרוב לבית שלי. חצי שעה?"
אני בדרך להיות פרק של חוק וסדר בעונה הבאה. לפני שעניתי כן, הסתכלתי מסביב על הדירה. ברובה מסודרת, אבל צריכה עוד מעבר. מצד שני, אם מישהי מהצד המערבי של הפארק תבוא לכאן הערב, היא תחשוב שאני גר בחורבה, אז קצת בגדים על הרצפה לא ישנו. להיפך, הם יוסיפו לקסם. רציתי להגיד כן לחצי שעה. גבולי מאוד.
הסמן עדיין מהבהב. יותר מדי זמן.
הבטתי שוב מסביב. "בואי נעשה את זה שעה. יש לי כמה דברים לסגור לעבודה. תשלחי לי הודעה כאשר את מגיעה, " הוספתי את המספר, וניתקתי את עצמי במפגין מהאתר.
קמתי מכסא הבר, קיפלתי את מסך המחשב, וניגשתי לשטוף את הכלים בכיור. יש לי עשרים דקות לסדר את הדירה, להתקלח ולהתארגן, זה לא יהיה קשה, אני כבר יודע מה ללבוש. עוד חצי שעה של הליכה מהירה, ואקדים בעשר דקות להסדיר נשימה ולחכות לה ליד המזרקה. כמו מתנקש שמגיע לזירה לפני הזמן.