ספרים מומלצים: את אוהבת חברת אנשים, אבל את גם רוצה לעבוד במגדלור על אי מבודד

איתן התעורר קצת אחרי שלוש בלילה, כועס על הכלים. היא שוב השאירה את המחבת בכיור, ומילא זה, היא גם לא השרתה אותו במים. סתם הניחה אותה בתחתית הכיור – שהוא בעצמו פינה והכניס למדיח לפני השינה – עם כף עץ בפנים. מאיפשהו בדירה הוא שמע מוזיקה, כנראה מה שהעיר אותו, כנראה מהחדר של לביא, בווליום נוכח מידי יחסית לשעה. איתן עמד בפתח המטבח, בתחתוני השינה שלו, והרגיש זעם מאוד-מדויק של אדם שהמרחב שלו חולל על ידי אדם אחר.

האור במסדרון היה דלוק, ואיתן אף פעם לא השאיר אור דלוק. היה לו קר.

איתן הלך לכיוון חדר האמבטיה, הדלת היתה סגורה, ומהסדק תחתיה חמקו אור צהוב ואדים מסתלסלים. מבפנים הוא שמע את המאוורר פועל – זה שמשמיע רעש חורק, והוא כל הזמן מתכוון לתקן – והוא עמד שם, עם היד כמעט על הידית, וחשב: אני אגיד משהו על המחבת, אהיה רגוע, ישיר ולא תוקפני. רק אגיד שזה מפריע לי, ואחר כך אלך לחדר של לביא, ואכבה את המוזיקה, ואם הוא ער, אגיד לו שיקפיד להנמיך את המוזיקה, ולסגור אותה לפני שהוא הולך לישון.

הוא דפק פעם אחת על הדלת, והקול מבפנים אמר: רגע. והקול לא היה של הדס. הקול לא היה של אף אחד שהוא הכיר. הוא הרגיש שהוא צריך לזהות את הקול הזה. אחרי הכל, זה הקול של מי שנמצאת עכשיו, באמצע הלילה, בדירה שלו, משתמשת במגבות שלו, משאירה מחבתות בכיור שלו, משאירה אור דולק במסדרון, וגם – הוא שם לב לזה עכשיו – הורידה את הטמפרטורה בדירה ל-19, כמו שהיא אוהבת, וללא התחשבות.

הוא מצא את עצמו עומד מול התרמוסטט, דלת האמבטיה רחוקה ממנו עכשיו, מביט בצג הירוק-זרחני, ובאמצעות כפתור פלוס קטן, הזיז אותו חזרה ל-21 מעלות, והמתין לשמוע את המזגן נחלש. בינתיים הוא הצליח להרגיש, ולו לרגע חולף, את הארכיטקטורה המלאה של הכעס שלו, את היציבות שלה, את המשקל שלה – את המבנה המסיבי הזה של תסכול ואשמה ורוגז.

דלת האמבטיה נפתחה סוף סוף, ואדים יצאו, ומילאו את המסדרון, ואף אחת לא פסעה החוצה, והוא נשאר לעמוד במסדרון עוד זמן רב, בחושך, כי האור היה מכובה כל הזמן, והמאוורר במקלחת לא עשה רעש, כי היא התקשרה לאיש תחזוקה שיבוא לתקן, בלי לשאול אותו, אפילו שהוא אמר לה שהוא מתכוון לסדר את זה בעצמו, והיא רק אמרה לו: איתן, כי בשלב הזה היה צריך מעט מאוד מילים כדי להעביר את כל המחשבות מראש אחד לראש שני.

איתן הלך למטבח, הכיור היה יבש וריק, והספוג היה מונח על צלחת קרמיקה קטנה, וכל הדברים היו במקרר כפי שהוא זכר אותם, ושום דבר לא זז, ושום דבר לא היה חסר, ושום דבר לא נאכל על ידי מישהו אחר. הוא מזג לעצמו כוס מים קרים, ושתה בעמידה, ואז הכניס את הכוס למדיח הכלים, שהיה מלא רק ברבע, ואפילו לא הספיק לתוכנית החסכונית.

הוא שכב במיטה, ועל השידה השעון הראה 3:14, ובדיוק התחלף ל-3:15; והוא הסתכל קצת על נקודותיים מהבהבות, ועל האופן שבו הן מפרידות את השעות מהדקות; מפרידות את השעות מהדקות; את השעות מהדקות.

⁂