הזיכרון המשמעותי הראשון שלך לא מעלה בך רגשות חיוביים. את בטיול בכנרת עם סבא וסבתא, ואולי כמה דודים. ההורים שלך לא נמצאים. הם בדרך כלל מצטרפים בסוף השבוע. את מבלה את רוב השבוע לבד, כי אין ילדים בגילך במשפחה. את מרגישה בסדר עם זה. את מעסיקה את עצמך יום-יום. לפעמים בבריכה, רוב הזמן בים. הקמתם…
שנה לאחר מכן, נועה הצטרפה אלי ביום שישי אחד לשבת יחד עם ביל. זה כבר היה השבוע השלישי ברציפות שישבנו יחד שלושתנו. צירפנו כיסא שלישי מבית הקפה – שעדיין באופן תמוה לא התלונן על לקיחת הכסאות או לקיחת החשמל – ונועה התיישבה עליו עם רגל ימין שלובה מתחת לגוף, ורגל שמאל מושטת קדימה, כמעט מתוחה.לשנינו…
פגשתי את ביל בדיוק שנה קודם. אני זוכר שזה היה סתיו, כי סטארבקס בפינה, בהתאם לכל הציפיות, הגישו קפוצ'ינו חסר טעם עם תבלין דלעת בטעם רע. לא ידעתי שהבחירה הקטנה שאני הולך לעשות – בחירה שליוותה אותי בכל השנים בארצות הברית, וקשורה לחשש שאף פעם לא מבינים אותי כראוי – תקשור אותי לפינה הרחוב, לשם…
כמו העפעפיים שלי, גם התריסים של חלון חדר השינה היו חצי סגורים. התעוררתי לאט, ואז מהר, בשבריר שנייה מחקתי כל זכר לחלומות, והצפתי חזרה לתודעה את הלילה. נרדמנו על ספה בסלון, עברנו למיטה (איך היא?), נרדמנו מיד. חדר שינה קטן, עוטף מיטה ועוד קצת, שידת בגדים צרה, ולא יותר מזה. קירות ערומים, רצפה חשופה. חלון…
אחרי חצות, את במחלקה ראשונה, במעבורת לילית מפוארת בין אוסלו לקופנהגן. עם כל הכאוס שֶׁשּׂוֹרֵר עכשיו, ושדה תעופה שנסגר לפרקים, בקושי הצלחת לצאת מהארץ. את כבר חצי יממה במעברים, נשארה עוד חצי יממה לפנייך. המעבורת נראית כמו קומה במרכז קניות אירופאי – תאורה רכה, רצפות מבריקות וחלונות ראווה גדולים. רק חסרה מספרה טורקית. את מדלגת…
צנרת בניין, מתכתית, עתיקה, שלחה גלי חום וריח שרוף לחלל אוויר, מלווים בנקישות יבשות, לא סדירות, כמו צליל שנוצר על שפת גרון. על השיש במטבח, מקום מצומצם: בקבוק שמן זית; מעט תבלינים נגישים; קומקום חשמלי – כנראה עדות בולטת שנולדתי במקום אחר – ומספר בקבוקי שתייה, חלקם עדיין סגורים. שלפתי את הטוב שיש לי. כשהסתובבתי,…
נועה אמרה לי לבוא אחריה, קפצה בנחישות מהספסל, ומיד נעצרה, מחזיקה את רצועת התיק שלה בידה. "הבנתי אותך," אמרתי לה, והצבעתי לכיוון היציאה הקרובה מהפארק, "משם." הלכנו מרחק קצר ללא שיחה, עם שתיקה נוחה לשנינו. מחוץ לפארק, עת ערב, תנועת רכבים ערה; מוניות פנויות נוסעות לאט, ומאיטות לכדי זחילה ליד היציאות, מאתרות כל יד מתרוממת…
ביום השני על דרך ההימלאיה, הנסיעה הרגישה לאֵיתָן (במלרע) כמו עקירה מהקרקע, כמו התרוממות איטית מהאדמה, כמו קריאת תיגר על כוח הכבידה. היום הראשון היה קליל. הוא, בליווי נהג צמוד (או שאולי זה הנהג, בליוויו?) עזבו את מַנָאלִי מוקדם בבוקר, על כבישי אספלט יציבים, טיפסו במעלה עמק, בין עצי אורן תמירים ואוטובוסים מלאים תיירים. "תיירותי",…
תמיד זכרתי את העיר הזאת בווליום לא נכון וטמפרטורה לא מתאימה. אוויר ברחוב 39 נשב קריר ממצופה, ובמעברים בין קיץ לסתיו, לקח לי זמן ללמוד התאמת לבוש, בזמן שאני מתארגן בדירה עם מעלות מבוקרות. ובעונה ההיא, הלמידה הייתה איטית במיוחד. באוקטובר עדיין יצאתי החוצה לא מוגן מספיק. עצרתי מול זכוכית כהה של סניף בנק, לסגור…
לא סיפרתי לך אף פעם, בצורה מלאה, על נועה, ועל החורף האחרון שלי בניו יורק. ⁂ הכרתי את נועה בסתיו. אפשר למלא מחברות שירים בתיאורים רומנטיים של סתיו בניו יורק, ומחברות שלמות מולאו. עיר מתקררת, גשמים מרעננים מחליפים גשמי קיץ חמים, מזגנים זמניים יורדים מחלונות בתים, ריחות אשפה מתמוססים באוויר ריחני ונעלמים. אני, לעומת זאת,…
